יפו את אפורה ומאובקת

רוחות זועמות אל רחובותיך

אשפה מעופפת

שקיות ועלים

רוחות ושדים

את לילותייך מחפשים

וקריאת המואזין

מאבדת עצמה

בתוך הסופה …

תניחי לפרחים שבצנצנת

ותני להם פשוט לנבול!

את את תפקידך סיימת

ברגע שאותם במים שמת!

הגעה

יוצאת מהמטוס
השמש מסנוורת
האוויר הלח והחם נתקע בריאות
מחזיר אותי לחיים
קשה לנשום
שום דבר לא בא בקלות
הנייר בשירותים סורט את התחת
מזכיר לי שאני חייה
יוצאת מהשירותים
לפני שני גברים בלבוש שחור עם מגבעות
מימיני מדברים אמהרית משמאלי יפנית
עולם מוזר…
אבל מי אמר שהוא אמור להיות נורמאלי?
ואני כאן!

עקור

כשאין לך עציץ להשקות
כשהשולחן והכיסא אינם
כשהדברים כבר חודשים במזוודות
כשמשאילים מאמא את מעיל החורף
כשאתה מוזמן לקפה אצל אחרים ואין לך איך להחזיר
כשהקרובים הולכים איתך במחשבות ולא ברחוב
כשאין לך הרגלים
אתה תלוש
חי במציאות, מבלי להיות בה באמת
מביט על עצמך מהצד
זה להיות במקום, מבלי להיות

החורף הגדול

שקט
לבן בחוץ
החורף הגדול הגיע
וזה מרגיע
אתה מתנהל בזהירות
באיטיות
מתכנן בקפידה
מתי להוציא את היד מהכפפה
שם בפנים
עם עצמך
אתה נמצא
מתחת לצעיף ולמעיל
מסתיר את האף האדום
מדבר בקמצנות
לא לחשוף שניים לקור
מקבל את גזר דין החורף
מבלי להתנגד
ובצורה מסויימת גם מודה לו

חזרתי
לבלגן
להזנחה
למגב במקלחת
לדוד החשמלי (מים חמים בהגבלה)
ללכלוך
לתקרות המתקלפות
לחרא של החתולים
למואזין
קפה שחור
ומגולגלת
הרגשת שחרור.

יום הזיכרון

תמיד חגגתי את יום הזיכרון בחו”ל
היום אני כאן לבד, בפעם הראשונה.
הלכתי לטקס
הרגשתי זרה, הרגשתי לבד, מנוכרת
היה שם עוד איזה כלב פינצ’ר, שלא ידע מה לעשות עם עצמו
בין כל האנשים העומדים במשך הצפירה…
כמוני.

כאן קשה לי
קשה לקום בבוקר
קשה לפתוח את הפה ולדבר
מכונסת בתוך עצמי
כל מה שבפנים לא יוצא
לא מראים
יש הרבה מגננות

אף אחד ברחוב
לא יוציא ממני חיוך
או יעורר בי הבעת פנים
קהות חושים מוחלטת

אף אחד לא יבוא
ויתן לי מחמאה
או סתם יביע דעה
גם אם לא שאלתי אותו

קשה לקום בבוקר
שקט בבוקר
שקט מופנם
שמעיק על נפשי

אני כאן
כאילו כולי כאן
כמו שכתבתי הרבה פעמים
והאמת היא
אין לי מושג היכן אני
האם בעיר נוכריה או לא?
האם עזבתי מקום?
בית?
לא ברור לי
זכור לי שהגעתי בערך לפני חודש
מאז לא ממש תפקדתי
לא שהייתי חולה
לא, אני הייתי כאן
גם ברחוב, גם בדירה
מה עשיתי?
מה העסיק אותי כל היום?
עצם זה שאני כאן?
יש פה שכנים, יש פה חנות, אוטובוס, מכוניות
אני הולכת בינהם כאילו אני חלק מהעניין
מסתבר שאני גם…